<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ט</h1>
<h2>דף ח.</h2>
הפרק התשיעי. בזכרון קצת מקומות מחוצה לארץ שהם מכוונים כנגד ארץ ישראל ושהם כארץ ישראל אליבא דרבי יהודה. מסכת גיטין פ"ק, רב נחמן בר יצחק אמר, בנהרות דארץ ישראל כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי בים הגדול, דתניא אי זהו ארץ ישראל ואיזהו חוצה לארץ, כל ששופע ויורד מטורי סמנוס ולפנים ארץ ישראל, מטורי סמנוס ולחוץ חוצה לארץ, והנסים שבים רואין אותם כאלו חוט מתוח עליהם מטורי סמנוס ועד נחל מצרים, מן החוט ולפנים ארץ ישראל, מן החוט ולחוץ חוצה לארץ. רבי יהודה אומר, כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, שנאמר (במדבר ל"ד ו') וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגומר, והניסין שבצדדין רואין אותם כאלו חוט מתוח עליהם מקלופריא ועד אוקיינוס ומנחל מצרים ועד אוקיינוס, מן החוט ולפנים ארץ ישראל, מן החוט ולחוץ חוצה לארץ. ורבנן האי וגבול מאי עבדי ליה. מבעי להו לניסין. ורבי יהודה ניסין לא צריכי קרא. ולפי שרש"י ז"ל הוא שפירש ההלכה בפירוש מבואר ופשוט הוצרכתי להביאו כמו שהוא, רב נחמן בר יצחק [אמר], הנך מתניתא דהמביא גט אי בנהרות דארץ ישראל כולי עלמא לא פליגי, דכארץ ישראל היא ואף על גב דאין ספינה גוששת, דטעמא דגט לאו משום יניקה מן הקרקע הוא כמעשרות וכשביעית, הילכך לא שנא נהר ולא שנא יבשה. כי פליגי בים הגדול, שהוא תחום מערבה של ארץ ישראל, ופליגי תנאי איכא מאן דאמר שפת הים הוא הגבול וים גופיה לאו ארץ ישראל הוא, ואיכא מאן דאמר ים גופיה מארץ ישראל הוא. איזהו ארץ ישראל, מקצוע צפונית מערבית של ארץ ישראל הר ההר, ובתרגום ירושלמי קרי ליה טורי סמנוס, וכתיב, זה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו [לכם] הר ההר, ש"מ הר ההר תקוע בים, וההר גבול צפון לארץ ישראל, וסתם הרים משופעים הם, ויש ששיפועו רחב כמהלך יום או יומים, וקאמר ת"ק מהיכן היא ארץ ישראל מרגל ההר או מראשו. כל ששופעו יורד מטורי סמנוס, לצד ארץ ישראל דהיינו לצד דרום הוי ארץ ישראל, דגובה ההר הוא הגבול. מטורי סמנוס ולחוץ, לצד צפון חוצה לארץ. והניסין שבים, איי הים שבמערב רואין אותם וכו'. נחל מצרים, הוא תחום ארץ ישראל במקצוע מערבית דרומית, ומחובר לים הגדול דכתיב וגבול נגב, ונסב (ההר) [הגבול] מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה, נמצא ארץ ישראל בין הר ההר לנחל מצרים זה מערבית דרומית וזה צפונית מערבית, והים במערב, ויש מקום שהים נכנס בתוך ארץ ישראל מהלך שני ימים (לפנינו ימים רבים) בין הר ההר לנחל מצרים, ובאותה כניסה יש נסין והן מתפשטין למערב לתוך הים חוץ מבין (ה)מקצועות תחומי ארץ שהם הר ההר [ונחל מצרים, הילכך רואין כאילו חוט מתוח מסוף הר ההר] במערבו עד נחל מצרים, שהרי כל (כ)מה שבתוך המקצועות הללו ארץ ישראל הוא, ומן החוט ולפנים וכו'. רבי יהודה אומר, כל הים שכנגד [אויר] של ארץ ישראל ואפילו עד אוקיאנוס למערב שהוא בסוף העולם הרי הוא כארץ ישראל, שנאמר הים הגדול וגבול, האי וגבול קרא יתירא הוא ואתא לאשמועינן דאף רוחב הים בכלל התחום. והניסין שבצדדים, כלומר אף יש לנו לחלק בניסין לא לצד מערב יש חלוק אלא לצד צפון ולצד דרום, שיש נסין בים ומתפשטין לאורך הים לצפון ולדרום, עד שמגיעין ומושכין חוט מכנגד ארץ ישראל ושם ראוי למתוח החוט ממזרח למערב ולהבדיל מה שכנגד אויר הארץ ומה שבחוצה לה. ורואין כאלו חוט מתוח מקפלוריא, שם עיר יושבת בחודו של הר בראש גבהו שהוא תחום צפוני. ועד אוקיינוס, שהוא בסוף העולם במערב, ומנחל מצרים ועד אוקיינוס. מן החוט ולפנים, לצד חברו דהינו לפנים, כלומר בין שני החוטים, הוו נסין ארץ ישראל והוא הדין למים, ונסין דנקט משום דחורשין וזורעין בהם וחייבים במעשרות ובשביעית, והנה תרתי מתניאתא [ד]לעיל פליגי שנכתב הגט בים הגדול (ו)להלן מחוט מתוח מטורי סמנוס עד נחל מצרים, מאן דאמר כמביא בארץ ישראל רבי יהודה היא דאמר שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, ואידך כרבנן. מיבעו להו לניסין דמן החוט ולפנים לצד מזרח דלא תימא לצד הים הוא הגבול ואפילו במקום שמתפשט ונכנס לתוך בין שני מקצועות התחומין. לא צריכי קרא, כיון דבתוך התחומין הן, עכ"ל ז"ל. ובפירוש התורה בפרשת אלה מסעי כתב ז"ל, הר ההר זה אינו הר ההר שמת בו אהרן הכהן, שהוא בדרומה של ארץ ישראל בקצה ארץ אדום וזה בצפון, והוא שנקרא בלשון משנה טורי סמנוס, והר ההר אין זה שם שלו אלא כגון הר על גבי הר כמין תפוח כפול, ע"כ. עוד כתב ז"ל, מהר ההר תתאו, ר"ל תלכו ותסבו מצד הצפון לצד המזרח ותפגעו [ב]לבא חמת זו אנטוכיא של מצרים. וכבר הארכנו בזה אחר זה. התוספות ז"ל, רבי יהודה אומר כל שנגד ארץ ישראל, קשיא אמאי אין אנו חייבין במעשר ובתרומה שהרי אנו עומדין במערבה של ארץ ישראל וכנגד ארץ ישראל אנו יושבין. וצריך לומר דעולי בבל לא כבשוה וקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, אי נמי לא קאמר אלא בים אבל ביבשה לא, אי נמי קימא לן כרבנן.
אחר שנתבאר זה צריכים אנו לחפש ולדעת מאיי הים וחלקי היבשה מי הם שיהיו מכוונים תוך אלו השני החוטים עד אוקיינוס שהוא בארץ ישראל אליבא דרבי יהודה. דע כי כל שני מקומות או יותר שהם ברוחב אחד, כלומר שגובה הקוטב להם אחד, אף על פי שהם מחולפי האורך משתוים ברוחב, או משתוים באורך מתחלפים ברוחב, וכן מתחלפים בזה ובזה, אבל לא משתוים בזה ובזה שאם כן יהיו שני גופים במקום אחד וזה נמנע. ובמה שאנו בו צריך שישתוו ברוחב ויתחלפו באורך. והרוחב הוא מצפון לדרום והאורך ממזרח למערב, וזה אפילו בלשון חכמים ז"ל, וכמו שפירש רבינו שמואל ז"ל פרק המוכר פירות (ב"ב צ"ח ב') גבי רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו. בעלי חכמת תכונת הגלגלים אמרו שהאקלים הרביעי מתחיל מתחום השלישי עד מרחב ל"ו מעלה, ועובר על ארצות ישראל ואנטוכיא ואיי קפרוס ורודוס. וכן גם כן כתב הנשיא רבי אברהם אבן חייא ז"ל בספר צורת הארץ ורבי אברהם ן' עזרא בספר ראשית חכמה. ואצל אלפרגאני סוף האקלים השלישי ל"ג וסוף האקלים הרביעי ל"ט. [ואצל הנשיא] סוף השלישי ל' וחצי מעלה וסוף הרביעי ל"ו. נקח שיתפשט ארץ ישראל לכל הפחות לצפון ירושלם שתי מעלות, וירושלם לדעתו באקלים השלישי שרחבו ל"ב נוסיף עליו ב' ויהיו ל"ד, ולא נקח מהאקלים הרביעי אלא שליש מעלה. ולדברי הנשיא נקח ג' מעלה וי' ראשונים דלדעתו ירושלם באקלים הרביעי, וזה כי ל"ג מעלות הוא סוף האקלים השלישי לאלפרגאני, ושם מתחיל הרביעי וילך במדינות ארץ ישראל, קח מזה האקלים הרביעי שליש מעלה שהם כ' ראשונים והוסיפם על ל"ג מעלות ויהיו ל"ד. אחר כן התבאר אצלנו אמתת זה מגבולי התורה האמתית, וזה כי גבול צפון ארץ ישראל המערבי הוא הר ההר והוא לצפון סין שהוא עיר שמה טראבלס אלשאם לכמו שלשה ימים בקרוב, ורוחב טראבלס זה הוא ל"ד מעלות, ראה זה מצאנו בעניות חקירתינו.
ואחר כן ראיתי אל הר"ם ז"ל הלכות קדוש החדש פרק י"ח (הט"ז) שהסכים בזה וגם שהעדיף על אלו השיעורים בחקירתו השלמה ברור מרחיב דבר. זה תורף דבריו ז"ל, וכל אלו הדברים כשיהיו המדינות שבמערב ושבמזרח מכוונות, כגון שהיו נוטות לצפון העולם מל' מעלה עד ל"ה, אבל היו נוטות לצפון יתר מזה או פחות משפטים אחרים יש להם שהרי אינם מכוונות כנגד ארץ ישראל, ע"כ. ופירוש נוטות לצפון גובה הקוטב שם. אם כן כל מקום הן בים הן ביבשה לפי חקירת הר"ם ז"ל שגובה קטבו מל' עד ל"ה הנה הוא מכוון כנגד ארץ ישראל. ונצטרך להזכר קצת מהמקומות שידענום תוך גבולים הללו לתועלת, וזה כי איי קפרוס ורודוס הדבר פשוט בהם ממה שקדם, וקפרוס אי קרובה לארץ ישראל, איכא רבתי (פרשה א') גבי טרגיינוס שחיק עצמות, אמרין ליה היך מה דעבדת בגבריא עבד בנשייא, הקיפן הוא וחיילותיו והרגן, נתערב דמן של אלו עם דמן של אלו והיה בוקע בים והולך עד שהגיע לקפרוס, ורוח הקדש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה. וכן מיורקא לפי שרחבה ל"ד מעלות, וכן אפריקיה והוא תרשיש, וכמו שתרגם יונתן בן עוזיאל ע"ה בספר ירמיה (י' ט') בפסוק כסף מרוקע מתרשיש יובא, לפי שרחבה ל"ג. ומן היבשה פאס לפי שרחבה ל"ג וכן טראבטס אל גרב לפי שרחבו ל"ב, וכן אלקירואן לפי שרחבו ל"א מעלות, וכן מראכש לפי שרחבו ל"א (ל'), וכן אסכנדריה לפי שרחבה ל"א, וכן אלמריה לפי שרחבה ל"ד (ל'). וכן קטרגיניאה לפי שרחבה ל"ב, והיא נזכרת סוף פרק האשה שנתאלמנה (כתובות כ"ז ב') כי אתא רב דימי אמר רבי חנה קרתיגניאה משתעי וכו' וזולת זה. ודע כי אנטוכיה שהיא לצפון סין כמו ג' או ד' ימים רחבה ל"ד. ולפי מה שנתבאר יראה שפני ארץ ישראל שלצד הים הוא מערבי דרומי, ושמא לזה כיוון רבי אברהם בן עזרא ז"ל פרשת מדבר סיני (במדבר ג' כ"ג) שכתב, וימה בעבור שהוא הים הגדול הספרדי בארץ ישראל לפאת מערב. והאומר שהעולם כדור וכולו מכוון לארץ ישראל אינו בקי בטבע המציאה ולא יהיה לו עסק בזה. וכן אין לומר שכל אותם שעומדים במערב הארץ שיהיו כנגד ארץ ישראל. ואני מקום ה"ב התוספות לא ידעתי, אבל מעבר לים בארץ הלועזים היה ואולי היה תוך גבולים הללו. ומ"מ תמה למה אמר "וצריך לומר דעולי בבל לא כבשוה וכו"', דהא אפילו בזמן יהושע ארצו לא נתקדשה כי לא נכבשה שאינה שלהם. גם למה אמר "אי נמי לא קאמר אלא בים אבל ביבשה לא", דהא עד אוקייאנוס קא אמרינן ואין ספק שלמזרח אוקיינוס יש יבשה וארץ גדולה. הר"ם ז"ל הלכות תרומה שהביא זאת ההלכה לא הזכיר ההיא דרבי יהודה. ומה שדברנו עד הנה בזה המבוקש לחזק את לבב אחינו ורעינו האנוסים והמוכרחים להתעכב בארץ ההיא, אם להכרח גמור, אם שהרצון יכריחם ובמעגלותיו ינחם. אבל לא לפטור הזריז המהיר והחרוץ, בית אלהיו הולך ברגש נחפז נחוץ, ולארצו הקדושה ירוץ עד אשר לא ירתק חבל הכסף וגולת הזהב תרוץ, ויזכה בבנין רחוב וחרוץ. ולרבי יהודה הם חייבין בתרומות ומעשרות כמו שנראה מדברי רש"י ז"ל לעיל. וכן הוא הדין שיגיעם תועלת ממין קדושת ארץ ישראל גם כן. ולצד מזרח הארץ צפונה ונגבה אין לנו מקרא שיחייבנו בזה.
